(1927-2006)

ישראל ליזרוביץ נולד בשנת 1927 בסלוטינה שבצ'כיה ובגיל צעיר עלה ארצה. בהיותו בן 15 הצטרף לאצ"ל ובתקופת הטירונות עסק בהדבקת כרוזים במסגרת החת"ם (חיל תעמולה מהפכני). לאחר הכרזת המרד (בפברואר 1944) הועבר לח"ק (חיל הקרב) והשתתף בפעולות נגד השלטון הבריטי בארץ-ישראל.

ב-2 באפריל 1946 יצא האצ"ל לפעולה רחבה בדרום הארץ, במטרה לשתק את תנועת הרכבות. כוח האצ"ל, שפעל לאורך כארבעים וחמישה קילומטר, נחלק לשלוש קבוצות: יחידה אחת, בפיקודו של מנחם שיף, התקיפה את הגשרים ותחנת הרכבת בכפר הערבי ייבנה (היום יבנה) ושתי היחידות האחרות פעלו דרומה מייבנה (אחת מהן הגיעה עד לתחנת הרכבת באשדוד). ישראל ליזרוביץ השתתף בכוח שהתקיף את תחנת הרכבת בייבנה, ובחילופי היריות נפצע והועבר לטיפול רפואי. לאחר שהחלים מפציעתו, עבר קורס "סגנים" ועם סיומו היה למפקד כיתה.

בינואר 1947 נעצר בידי הבריטים והועבר למחנה המעצר בלטרון ולאחר מכן למחנה המעצר בעתלית. במרץ 1948 שוחרר ממעצר ולקח חלק פעיל במלחמת העצמאות. עם פירוק האצ"ל הצטרף לצה"ל ולחם כקצין בדרגת סגן.

ב-11 במאי 2006 נפטר בנהריה לאחר מחלה קשה.